פסק-דין בתיק ע"א 2202/08 וערעור שכנגד

1.         בית משפט קמא פסק את סכומי הפיצוי שעל המשיבה לשלם למערער בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונת דרכים מיום 7.6.98. על פסק דין זה הוגש ערעורו של המערער והמשיבה הגישה ערעור שכנגד, אך חזרה בה מערעור זה בפתח הדיון בערעורים. לפיכך נמחק הערעור שכנגד.

2.         המערער, יליד 1949, מועסק כמנהל אגף בחדר אוכל של בית החולים "הדסה". בעיסוקו זה החל המערער עוד בטרם התאונה והוא ממשיך בו גם לאחריה, עד היום. ערב התאונה עמד שכרו החודשי של המערער על 9,270 ש"ח נטו ובשנת 2007 השתכר סך של 12,146 ש"ח נטו.

3.         בית משפט קמא מינה ארבעה מומחים רפואיים. המומחה בתחום א.א.ג. קבע, כי אין קשר סיבתי בין תלונותיו של המערער לבין הנזק שנגרם לו בתאונת הדרכים. האורתופד ד"ר גדעון מן חיווה דעתו, כי נכותו האורתופדית של המערער עומדת על 10 אחוז, 5 אחוז בגין פגיעה בכתף שמאל ו-5 אחוז בגין פגיעה בעצם הכסל. לנוכח עדות המומחה ומכלול הנתונים שהיו לנגד עיניו, פסק בית משפט קמא, כי לא הוכח שהנכות בכתף קשורה לתאונה.

עוד נקבע, כי למערער נכות בשיעור 5 אחוז עקב בעיות נוירולוגיות, וזאת מתוך 10 אחוז נכות נוירולוגית כוללת שנקבעה על-ידי המומחה ד"ר ורדי, שכן נפסק שמחצית הנכות האמורה חופפת לנכות הנפשית. על יסוד חוות דעתה של ד"ר דורסט קבע בית המשפט, כי למערער נכות נפשית בשיעור 7.5 אחוז.

נמצא, כי הנכות הרפואית המשוקללת שנגרמה בתאונה עומדת על 16.5 אחוז. בית המשפט הוסיף וקבע, כי הנכות התפקודית היא בשיעור 10 אחוז, לאחר שד"ר דורסט קבעה, כי הנכות הנפשית אינה גורמת לכל בעיה תפקודית.

4.         בית המשפט לא מצא לנכון לפסוק למערער פיצוי בגין הפסדי שכר בעבר. בית המשפט פסק, כי המערער לא הוכיח ניצול ימי מחלה, או נזק שנגרם לו עקב ניצול ימים אלה. כמו כן נפסק, כי המערער לא הוכיח כי נפגע בשכרו עקב התאונה, לרבות כתוצאה מאי קידומו.

באשר לפגיעה בכושר ההשתכרות, הדגיש בית המשפט, כי למרות שחלפו שנים רבות יחסית מאז התאונה, המשיך המערער לעבוד באותו מקום עבודה. בשל הסיכון, שאינו גבוה, שהמערער ייפלט לשוק העבודה במהלך 9 שנות עבודתו הנותרות, נפסק לו פיצוי גלובלי בגין פגיעה אפשרית בכושר השתכרות בסכום של 35,000 ש"ח.

בית המשפט קבע את הפיצוי המגיע למערער בגין נזק לא ממוני בהתבסס על שיעור הנכות הרפואית, בניכוי גיל ובתוספת ריבית מיום התאונה. עוד נפסק למערער פיצוי בסך 1,500 ש"ח בגין הוצאות רפואיות (כעובד בית החולים זכאי המערער לטיפולים חינם). בית משפט קמא לא ראה לנכון לפסוק למערער פיצוי עבור עזרת הזולת.

מסתבר, כי סכום הגמלאות שהמערער קיבל ויקבל מהמוסד לביטוח לאומי (410,494 ש"ח) עולה על סך כל הפיצוי שנפסק לו, אלא מכיוון שהמערער נפגע בעת שנהג ברכבו הפרטי, הוא זכאי לפיצוי בשיעור 25 אחוז מסכום הנזק, דהיינו - סך של 16,570 ש"ח, בתוספת שכר טרחת עורך דין.

5.         כאמור, המערער לא השלים עם פסק הדין. בערעורו נטען, כי לא היה מקום להעמיד את הנכות בתחום האורתופדי על שיעור של 10 אחוז בלבד ויש לזקוף גם את מצב הכתף לחובת התאונה. אלא שבעניין זה מבוססת מסקנתו של בית המשפט על עדותו של המומחה בתחום האורתופדיה (שמצידה נתמכה בנתונים רפואיים) ולא מצאנו לנכון להתערב במסקנה זו, שהיא בגדר ממצא עובדתי. בדומה לכך, אין ממש בטענה, כי היה מקום לקבוע שהנכות הנוירולוגית כלל אינה חופפת את הנכות הנפשית (כפי שסברה גם ד"ר דורסט). בית המשפט ביסס את מסקנתו בעניין זה על עמדת המומחה בתחום הנוירולוגיה, והסביר מדוע הוא מעדיפה, וגם בסוגיה זו לא נפל כל פגם בפסק הדין.

המערער מוסיף וטוען, כי בית המשפט שגה בהערכת נכותו התפקודית. אין אנו סבורים כך, אך גם אם נפלה שגגה כלשהי בעניין זה, בנסיבות המקרה, כאשר שכרו של המערער לא נפגע אף כי חלפו כ- 10 שנים מיום התאונה, הרי שגם אם נכותו התפקודית מעט גבוהה יותר, אין לכך השלכה ממשית על הפגיעה בכושר ההשתכרות והפיצוי בגין הסיכון שבעתיד ייפגע השכר נגזר בעיקרו מקיומה של פגיעה זו.

המערער הדגיש, כי על-פי הראיות מטעמו ובהתחשב במכלול הנסיבות, נפגע שכרו עקב נכותו כתוצאה מאי קידום. גם בעניין זה אין מקום להתערב בפסק הדין, אשר בחן טענה זו ודחה אותה בהעדר הוכחה.

המערער סבור, כי לנוכח נכויות קודמות מהן סבל, הנזק שנגרם לו בתאונה הביאו למצב בו הוא נזקק ויזקק לעזרת הזולת. אלא שהנכות שהתאונה הסבה למערער אינה מצדיקה מתן פיצוי בגין עזרת הזולת.

לא למותר יהיה להוסיף, כי ד"ר דורסט התרשמה שהמערער מגזים בתלונותיו במטרה ברורה להפיק יתרון כספי. כך, למשל, המערער הולך בעזרת מקל (וגם לדיון בערעורו התייצב כשבידו מקל הליכה), אף כי ד"ר מן העיד כי אין כל סיבה שייעשה כן.

6.         נמצא, כי ערעורו של המערער מכוון בעיקרו לממצאים שבעובדה ולעניינים בהם יש לערכאה המבררת שיקול דעת רחב. בנוסף, לא מצאנו כי נפלה טעות כלשהי בפסק הדין, אשר בחן כראוי את מכלול הראיות והגיע לתוצאות נכונות בהתחשב בממצאים העובדתיים.

7.         הערעור נדחה. המערער ישא בהוצאות המשיבה, לרבות שכר טרחת עורך דין, בסכום כולל של 7,500 ש"ח להיום ובתוספת מע"מ. סכום זה יועבר על ידי המזכירות לידי ב"כ המשיבה מתוך הפקדון שהפקיד המערער, ויתרת הפקדון תוחזר למערער, באמצעות בא-כוחו.

ניתן היום, ט' באלול התשס"ח (9 בספטמבר 2008), בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.